החלטה בתיק בש"א 4445/07

בפני בקשת בהיה מחמד חרובי, התובעת בתיק העיקרי, לביטול החלטה שניתנה ביום 25.4.07, לפיה בוטל הסעד הזמני שניתן בהסכמת הצדדים ביום 14.2.06 (להלן- ההחלטה מושא הבקשה).

אזכיר, כי ביום 14.2.06 הגיעו בעלי הדין להסכמה, שניתן לה תוקף של החלטה (ב-בש"א 2452/06), לפיה החל מיום 1.3.06 ועד לסיום ההליכים בתיק העיקרי (ת.א 8040/06) יעמדו דמי השכירות בגין הדירה שבמחלוקת על סך של 500 דולר בחודש; הנתבעת 3 תמשיך להתגורר בדירה; ודמי השכירות שהיא תשלם לידי ב"כ התובעת יופקדו על ידו בקופת בית המשפט; בתום המשפט, ועל פי תוצאתו, יועבר הפיקדון האמור לידי בעל הדירה (התובעת או חירבאוי עייסא, הנתבע 1 בתיק העיקרי, אשר שניהם טוענים לבעלות בדירה). כמו כן הוסכם, כי יינתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לבצע כל עסקה בנוגע לזכויות בדירה עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי.

ביום 25.4.07 ניתנה ההחלטה מושא הבקשה בעקבות בקשה שהגיש הנתבע 1, בה טען, כי בניגוד להסכמת הצדדים מיום 14.2.06 לא הפקידה התובעת את דמי השכירות עבור ארבעה חודשים, מחודש דצמבר 2006 ועד לחודש מרץ 2007 כולל. בהחלטה מושא הבקשה צוין, כי בקשת הנתבע 1 הוגשה לאחר שניתנה לתובעת אורכה אחרונה להפקדת מלוא סכום דמי השכירות החייבים, והללו לא הופקדו. כן צוין בהחלטה, כי עד למועד מתן ההחלטה נמנעה התובעת מלהגיב לבקשת הנתבע 1, למרות שבירור שנעשה במזכירות העלה כי ההחלטה נמסרה במשרד ב"כ התובעת ביום בו ניתנה. לאור כך נקבע, כאמור, כי הסעד הזמני שניתן ביום 14.2.06 מתבטל.

בבקשה שבפני טוענת התובעת, כי הקפידה " תמיד", כלשונה, לקיים את הסכמת הצדדים מיום 14.2.06, היינו, להפקיד את דמי השכירות בקופת בית המשפט. לדבריה, רק לאחרונה נקלעה התובעת לקשיים כלכליים, ולכן " ...פיגרה בהפקדת הסכום הנוסף עבור שלושה חודשים" (סעיף 7 לבקשה). התובעת מציינת, כי במקביל להגשת הבקשה שבפני היא הפקידה בקופת בית המשפט סך של 6,000 ש"ח על חשבון דמי השכירות. אשר להימנעותה של התובעת מלהגיב לבקשת הנתבע 1 לביטול הסעד הזמני, טוען ב"כ התובעת כי ההחלטה המורה לו להגיב על הבקשה נודעה לו באקראי ביום 25.4.07, שכן היא נמסרה במשרדו הישן בכפר גוש חלב.

הנתבע 1 מתנגד לבקשה. לטענתו התובעת הפרה, מספר פעמים, את החלטת בית המשפט מיום 14.2.06, בכך שנמנעה מלהפקיד את דמי השכירות כסדרם ובמועדם, ובחודשים האחרונים נמנעה מלהפקידם כלל. הנתבע 1 מציין, כי פתח בהליכים לפינוי התובעת מן הדירה שבמחלוקת בהסתמכו על ההחלטה מושא הבקשה.

דין הבקשה להידחות.

עיון בתיק בית המשפט מעלה, כי פעמים חוזרות נמנעה התובעת מלקיים את החלטת בית המשפט מיום 14.2.06, בכך שהפקידה, לעתים, את סכום דמי השכירות בקופת בית המשפט באיחור ניכר, ובדרך כלל לאחר שניתנו החלטות המורות לה לעשות כן, לבקשת הנתבע 1. גם לאחר ביצוע ההפקדות באיחור נותר "חוב" בגין מספר חודשי שכירות (ראה החלטות מימים: 18.7.06; 17.8.06; 15.11.06; 21.2.07). במיוחד יש להפנות להחלטה מיום 21.2.07, בה הוענקה לתובעת " ...אורכה אחרונה להפקדת מלוא סכום דמי השכירות, בסך 6,600 ש"ח, עבור החודשים דצמבר 2006 עד וכולל פברואר  2007, עד ליום 25.3.07" (ההדגשה במקור). התובעת נמנעה מלקיים החלטה זו במלואה, והפקידה עד ליום 25.3.07 סך של 2,200 ש"ח בלבד (הפקדה מיום 22.2.07). עוד נמצא, כי בתקופה שמיום 22.2.07 ועד 6.5.07 לא הפקידה התובעת כל סכום שהוא בקופת בית המשפט. רק לאחר מתן ההחלטה מושא הבקשה ראתה התובעת להפקיד בקופת בית המשפט שני סכומים (סך של 4,000 ש"ח ביום 6.5.07 וסך של 2,000 ש"ח ביום 21.5.07).

עריכת חישוב גס של הסכומים אותם היה על התובעת להפקיד עד ליום זה מעלה, כי התובעת הפרה את החלטת בית המשפט מיום 14.2.06. לפי ההחלטה האמורה היה על התובעת להפקיד סך של 500 דולר בחודש (שהוא, בממוצע, סך של כ- 2,100 ש"ח בחודש), וזאת החל מחודש מרץ 2006 ועד חודש מאי 2007 כולל, היינו לתקופה של 15 חודשים. המדובר בסכום מצטבר של כ- 31,500 ש"ח. לעומת זאת, בקופת בית המשפט הופקד עד היום סכום כולל של 25,850 ש"ח בלבד. מכאן, שנכון להיום, קיים "גירעון" בקופת בית המשפט בסכום שהוא שווה ערך לכשלושה חודשי שכירות.

בבקשה שבפני מאשרת התובעת, כאמור, כי " לאחרונה" לא הפקידה את דמי השכירות,  ואולם היא טוענת להגנתה שנהגה באופן זה לאור מצבה הכלכלי הקשה (לדבריה, " ...היא מקבלת סך של 300$ עבור שכירות הדירה, אמנם היא מפקידה 500 דולר" (סעיף 11 לבקשה). התובעת לא תמכה בקשתה בתצהיר; לא הביאה תימוכין לטענה בדבר מצבה הכלכלי הקשה, ואף לא סיפקה הסבר לקיומן של הפרות חוזרות ונשנות של החלטת בית המשפט לכל אורך התקופה הרלוונטית, ולא רק "לאחרונה".

במצב דברים זה, יש לקבוע כי התובעת לא קיימה והיא איננה מקיימת את החלטת בית המשפט מיום 14.2.06, שהתקבלה בהסכמה, חרף ההזדמנויות הרבות שהיו לה לעשות כן, ולכן לא היה מנוס אלא לבטל את הסעד הזמני שניתן ביום 14.2.06.

אשר לטענת ב"כ התובעת, שלא קיבל את החלטת בית המשפט המורה לו להגיב לבקשת הנתבע 1 (החלטה מיום 16.4.07), יאמר כי בדיקה שנערכה במזכירות בית המשפט מעלה כי ההחלטה הנ"ל נשלחה ונמסרה בכתובתו הידועה של ב"כ התובעת, כפי שזו נמסרה על ידו לבית המשפט עם פתיחת ההליך העיקרי. אם שינה ב"כ התובעת את כתובתו למשלוח מכתבים, הייתה זו חובתו לעדכן את בית המשפט בדבר כתובתו החדשה, וכן לדאוג, במקביל, לקבל מכתובתו הישנה את דברי הדואר הנמסרים עבורו שם. בענייננו, לבית המשפט לא הוגשה כל הודעה על שינוי בכתובתו של ב"כ התובעת, וככל שב"כ התובעת לא דאג לעדכון הכתובת, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. יתרה מכך, לגופו של עניין, גם כאשר ניתנה לב"כ התובעת האפשרות להביע עמדתו, במסגרת הבקשה שבפני, לא ניתן על ידו כל הסבר ראוי למחדלה של התובעת בהפקדת דמי השכירות בקופת בית המשפט.

לא למותר להזכיר, כי הסעד הזמני בוטל בעבר ביום 8.6.06 והושב על כנו ביום 18.7.06, לבקשת התובעת. גם באותה עת חדלה התובעת מלקיים את חובתה בדבר הפקדת דמי השכירות בקופת בית המשפט, ולבקשת הנתבע 1 בוטל הסעד הזמני לאחר שלא התקבלה תגובת ב"כ התובעת. התובעת טענה לאחר מכן כי החליפה את בא כוחה, וכי ההחלטה בדבר הזכות להגיב הומצאה לבא כוחה הקודם. על אף שהתובעת לא טרחה ליידע את בית המשפט בדבר החילופין בייצוג בוטלה ההחלטה המבטלת את הסעד הזמני, כאמור. כפי שבואר לעיל, בשלב זה איני רואה מקום לחזור ולקבל החלטה המבטלת את ביטול הסעד הזמני.

על יסוד כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

התובעת תשא בהוצאות המשיב 1 בסכום של 1,000 ש"ח.

ניתנה היום י"ט בסיון, תשס"ז (5 ביוני 2007) בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.